החלטה בתיק ת"א 16890-11-12

1.         בפני בקשה לתשלום תכוף.

2.         התובעת, ילידת 1936, הגישה תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שארעה ביום 6.12.2011. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר מרוסק של הפיבולה, שברים בקרסוליים, שברים באגן ושבר בכתף.

3.         התובעת פונתה לבית החולים רמב"ם ובמסגרת אשפוזה נותחה, בוצע קיבוע חיצוני של האגן, קיבוע של הקרסול וקיבוע חיצוני של הכתף. ביום 18.12.2011 שוחררה התובעת למרכז רפואי שיקומי עד ליום 28.2.2012. לאחר מכן, עברה התובעת לבית הורים "לב חיפה", שהינו בית אבות פרטי בפיקוח משרד הרווחה, בעלות חודשית של 6,500 ש"ח.

4.         במהלך ניהול התביעה מונו מומחים רפואיים בתחומים האורטופדיה, הפסיכיאטריה והאורולוגיה.

            ד"ר קליגמן, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה קבע, כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה ניכרת בטווח התנועות בקרסול. עוד קבע המומחה, כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 15% בגין השברים באגן ונכות בשיעור של 15% בגין השבר בכתף וההגבלות בטווחי התנועה. נכותה המשוקללת של התובעת בתחום האורטופדי מגיעה כדי שיעור של 35%.

            ד"ר מרגלית בן אור, המומחית הרפואית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה קבעה, כי התובעת סובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כתוצאה מהתאונה וכי שיעור נכותה בתחום זה עומד על 30%. המומחית שללה קשר בין מצבה של התובעת לבין אבדן בעלה זמן קצר לאחר התאונה.

            ד"ר אילן גרינוולד, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגיה, לא מצא קשר בין בעיותיה האורולוגיות של התובעת לבין התאונה. עוד קבע ד"ר גרינוולד, כי תוצאות הבדיקה האורודינמית שנערכה לתובעת תואמות את בעייתה האורולוגית, כפי שתוארה ותועדה עובר לתאונה.

5.         עד כה שילמה הנתבעת לתובעת תשלומים תכופים בסך כולל של 65,000 ש"ח נטו.

6.         התובעת טענה בבקשתה, כי כיום היא סובלת מכאבים קשים והגבלה קשה בתנועה, מתהלכת בעזרת הליכון, סובלת מפגיעה אורולוגית, לרבות בריחת שתן (כאמור, בשלב זה ניתן לשלול לפחות לכאורה קשר סיבתי בין פגימה זו לבין התאונה, לאור חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט) וכן, היא סובלת מפגיעה נפשית קשה על רקע של פוסט-טראומה.

            עובר לתאונה, כללה הכנסתה של התובעת קצבת זקנה משותפת לה ולבעלה בסך של 4,041 ש"ח וכן, גמלה בסך של 788 ש"ח ממשרד הבינוי והשיכון (בסה"כ 4,829 ש"ח). גובה ההוצאות לצורכי מחיה היה כגובה הכנסות הנ"ל (בעלה של התובעת נפטר, כאמור, זמן קצר לאחר התאונה).

מאידך, סך כל הכנסותיה של התובעת לאחר התאונה הינו 3,520 ש"ח. לטענתה, הוצאותיה כוללות הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ובדיקות בסך של כ-100 ש"ח לחודש, תרופות בסך של כ-150 ש"ח לחודש, תשלום לבית האבות בסך של 6,500 ש"ח, שכן התובעת זקוקה לעזרה סיעודית צמודה וכן, טיטולים בסך של 300 ש"ח, תחבושות בסך של 100 ש"ח, היגיינה בסיסית בסך של 100 ש"ח וטלוויזיה וכבלים בסך של 250 ש"ח. נטען כי סך ההוצאות לאחר התאונה עומד על 7,500 ש"ח.

התובעת צרפה לבקשתה אסמכתאות בדבר התשלום לבית האבות. בין היתר, צורף מכתב מיום 7.5.2013 מבית האבות, ממנו עולה כי יתרת החוב לתשלום בגין החודשים מרץ, אפריל ומאי 2013 הינה בסך של 10,500 ש"ח.

התובעת עותרת למעשה, לחייב את הנתבעת בתשלום תכוף שהוא ההפרש בין סך הוצאותיה לאחר התאונה (7,500 ש"ח) לבין סך הכנסותיה (3,520 ש"ח), למשך 6 החודשים הבאים (עמ' 8, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). התובעת תמכה את בקשתה בתצהירה ובתצהירו של בנה.

7.         בכתב תשובתה, טענה הנתבעת כי מאז התאונה ועד היום חלפו 19 חודשים, כאשר התובעת נושאת בתשלום לבית האבות רק מאז 28.2.2012, כאשר קודם לכן שהתה בבית חולים ובבית חולים סיעודי ללא תשלום מצדה. לשיטת הנתבעת, עומדות הכנסותיה של התובעת מביטוח לאומי מאז התאונה על סך של 66,880 ש"ח ובנוסף, שולמו לה תשלומים תכופים בסך של 65,000 ש"ח. לכן, סך הכנסתה מאז התאונה הינו 130,000 ש"ח. בבית האבות שוהה התובעת 15 חודשים בעלות של 6,500 ש"ח ולכן, אמורה הייתה להוציא 97,500 ש"ח. נטען, כי למעשה קיים עודף כספי, וזאת מבלי להתחשב בטענת הנתבעת בדבר ניכוי הוצאות נחסכות. הנתבעת טענה, כי במידה וניקח בחשבון חלוקה של ההכנסה טרם התאונה בין שני בני הזוג, עדיין מדובר בניכוי של 2,400 ש"ח. לכן, ההוצאה העודפת אחרי התאונה היא לכל היותר 4,100 ש"ח והמכפלת בחדשי השהות בבית האבות (15), מובילה לסך של 61,500 ש"ח בלבד. עוד העלתה הנתבעת תהיות באשר למשיכות שונות מחשבון הבנק של התובעת. באשר להוצאות נחסכות, טענה הנתבעת כי הן עומדות על 70%. הנתבעת טענה, כי אין מקום לתשלום תכוף נוסף מעבר למה ששולם עד כה.

8.         הדיון בבקשה התקיים בפני אתמול. טרם הדיון נעתרתי לבקשת תובעת לפטור אותה מהתייצבות, עקב מצבה הבריאותי. ב"כ הנתבעת ויתר על חקירת בנה של התובעת, הצדדים השלימו את טיעוניהם בעל פה ומכאן החלטתי.

דיון והכרעה

9.         אזכיר, כי בשלב מקדמי זה של דיון בתשלום תכוף, על התובעת לשכנע את בית המשפט בקיומן של ראיות לכאורה בלבד, הן לעניין חבותה של הנתבעת המבטחת לפצותה והן לעניין נזקיה הנטענים (ראה רע"א 9275/03 פינטו נגד יונה, פ"ד נח (2) 295, ע"א 6781/05 אזבארגה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (25.1.2006)). תכליתו של התשלום התכוף הינה הושטת סעד מהיר וזמני בהליך פשוט ומיידי, על מנת לאפשר לתובעת אמצעי למימון צרכי הריפוי, הסיעוד והמחיה בתקופת הביניים, עד לבירור תביעתה (ע"א 6781/05, לעיל).

בשלב זה, שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה בנוגע להיזקקותה לתשלום תכוף, אם כי לא בסכום הנדרש על ידה (עניין החבות כלל אינו שנוי במחלוקת).

10.        אינני רואה צורך לפרט ולהכנס לדקדוק הסכומים החודשיים הנדרשים לתובעת ואסתפק בהערכות גלובאליות הלוקחות בחשבון את כל הנסיבות תוך התחשבות בכל הנתונים המפורטים לעיל (לענין פסיקת סכום גלובאלי ראה רע"א 2523/91 סעדי נגד תופיק, פ"ד מה(5) 789).